מאמר מקיף זה מתעמק ב-100 גזעי הכלבים הפופולריים ביותר, ומספק תיאור כללי, תוחלת חיים ממוצעת, משקל, גובה, תכונות אופי, בריאות וטיפים לאימון לכל גזע. אוהבי כלבים ובעלי חיות מחמד פוטנציאליים יקבלו תובנות חשובות לגבי בני לוויה הכלבים המגוונים והחביבים הללו.
כלבים גודלו למטרות שונות במשך מאות שנים, מציד ורעיית צאן ועד לוויה והגנה. כתוצאה מכך, ישנם מאות גזעים שונים, שלכל אחד מהם מאפיינים ואישיות ייחודיים. בין אם אתם מעדיפים שומר גדול ונאמן או כלב קטן ושובב, יש גזע שיתאים לאורח החיים ולצרכים שלכם. מההאסקי הסיבירי הגמיש ועד הפודל האלגנטי, לכל גזע יש מערכת משלו של תכונות פיזיות והתנהגותיות שהופכות אותו למיוחד. גזעים מסוימים ידועים באינטליגנציה וביכולת האימון שלהם, בעוד שאחרים מוערכים בשל טבעם האוהב ואישיותם החיבה. אין זה פלא שכלבים הפכו לאחת מחיות המחמד האהובות ביותר בעולם, כשמיליוני משקי בית מקבלים אותם בברכה לבתיהם כחלק מהמשפחה. אבל עם כל כך הרבה גזעים לבחירה, זה יכול להיות מכריע להחליט איזה מהם מתאים לך. זה המקום שבו רשימת 100 גזעי הכלבים הפופולריים ביותר באה לידי ביטוי. רשימה מקיפה זו מספקת תיאור כללי של כל גזע, כולל תוחלת החיים הממוצעת, משקלו וגובהו, כמו גם מזגו ודאגותיו הבריאותיות. בין אם אתה בעל כלבים בפעם הראשונה או מקצוען מנוסה, רשימה זו יכולה לעזור לך לצמצם את החיפוש שלך אחר בן לוויה המושלם. אז התכוננו לחקור את עולם המגוון הכלבים!
האיירדייל טרייר, הידוע בכינויו “מלך הטריירים”, הוא הגדול והמרשים ביותר מבין גזעי הטריירים. הוא כלב אציל, אינטליגנטי ורב-גוני, המשלב חוזק, זריזות ומזג שובב. במדריך זה נצלול לעומק עולמו של האיירדייל טרייר, ממוצאו ועד לצרכיו הייחודיים.
האיירדייל טרייר פותח באמצע המאה ה-19 בעמק האייר (Aire Valley) שביורקשייר, אנגליה, מכאן שמו. מטרת הפיתוח הייתה ליצור כלב ציד וכלב עבודה רב-תכליתי, שיוכל לצוד לוטרות וחיות קטנות אחרות במים וביבשה, וכן לשמש ככלב שמירה וכלב מחמד. הגזע נוצר כתוצאה מהכלאות בין מספר גזעים, ביניהם אוטר האונד (Otterhound) (שתרם את יכולות השחייה וההתמודדות עם מים), וטריירים ישנים מטיפוס אנגלי שחור-חום (Old English Black and Tan Terriers).
במהלך מלחמת העולם הראשונה, האיירדייל טרייר שימש בהצלחה רבה ככלב צבאי: שליח, כלב שמירה, וכלב הצלה, מה שהעיד על אומץ ליבו, אינטליגנציה ויכולת הסתגלות.
האיירדייל טרייר הוא כלב בעל מראה קשוח אך אלגנטי, עם מבנה גוף חסון ושרירי, המעניק לו נוכחות מרשימה.
גובה: זכרים: 58-61 ס”מ, נקבות: 56-59 ס”מ.
משקל: זכרים: 23-29 ק”ג, נקבות: 18-25 ק”ג.
פרווה: כפולה, קשיחה וצפופה (“פרוות תיל” או “Wire-haired”). הפרווה החיצונית נוקשה ומגנה, ואילו התחתונה רכה וצפופה. נשירתו מועטה יחסית.
צבעים: שילוב של צבע שחור או אפור כהה (המכונה “אוכף” או “Saddle”) המשתרע על הגב והצדדים, וצבע חום-צהבהב (Tan) על הראש, האוזניים, הרגליים והחזה.
ראש: ארוך ומעוצב, עם לוע חזק ולסתות מפותחות.
עיניים: כהות, קטנות יחסית, עם הבעה חכמה ונלהבת.
זנב: נישא גבוה, בדרך כלל קצוץ (במדינות בהן הדבר מותר).
האיירדייל טרייר ניחן באופי מורכב ומרתק, המשלב תכונות של טרייר קשוח עם נאמנות עמוקה:
אינטליגנטי ועצמאי: כלבים חכמים מאוד, אך בעלי נטייה לעצמאות וחשיבה מקורית. הם יכולים להיות עקשנים לעיתים.
שובב ואנרגטי: זקוקים לפעילות רבה ונהנים מאוד ממשחקים, במיוחד כאלה שדורשים חשיבה.
נאמן ומגן: קשורים מאוד למשפחתם ומוכנים להגן עליה, מה שהופך אותם לכלבי שמירה מצוינים.
ערני וסקרן: הם שמים לב לכל מה שקורה סביבם, ולכן יכולים להיות נבחנים.
דורש סוציאליזציה: יכולים להיות דומיננטיים כלפי כלבים אחרים, במיוחד מאותו מין. סוציאליזציה מוקדמת וחשיפה חיוניות.
ידידותי למשפחה: מסתדרים היטב עם ילדים (במיוחד עם סוציאליזציה נכונה ופיקוח), אך בשל גודלם ומרצם יכולים להפיל ילדים קטנים בטעות.
פרוותו הייחודית של האיירדייל טרייר דורשת טיפוח ספציפי:
הברשה: הברשה שבועית (או בתדירות גבוהה יותר בתקופות נשירה קלה) למניעת קשרים ושמירה על ניקיון הפרווה.
סטריפינג/תספורת: הפרווה הקשיחה דורשת “סטריפינג” (הוצאת שיער מת) ידני מספר פעמים בשנה, או תספורת מקצועית. זה שומר על מרקם הפרווה הנכון ומונע נשירה.
רחצה: לפי הצורך, רק כאשר הכלב מלוכלך.
טיפול בציפורניים, שיניים ואוזניים: כחלק משגרת הטיפוח הרגילה של כל כלב.
האיירדייל טרייר הוא כלב אנרגטי ופעיל שזקוק לפעילות גופנית וגירוי מנטלי קבועים:
פעילות יומיומית: לפחות 60-90 דקות של פעילות אינטנסיבית ביום, הכוללת ריצות, משחקים, וטיולים ארוכים.
פעילות מגוונת: הם נהנים ממגוון פעילויות כמו fetch, שחייה, טיולים בטבע, ואימוני אג’יליטי.
גירוי מנטלי: בשל חוכמתם, הם זקוקים למשחקי חשיבה, אימוני טריקים ופעילויות המאתגרות את מוחם כדי למנוע שעמום והרסנות.
האיירדייל טרייר הוא בדרך כלל גזע בריא, אך כמו כל גזע, הוא נוטה למספר בעיות בריאותיות:
דיספלסיה של מפרקי הירך והמרפק: מצב אורתופדי נפוץ בגזעים גדולים.
בעיות עור: כולל אלרגיות ודרמטיטיס.
מחלות עיניים: כגון אטרופיה פרוגרסיבית של הרשתית (PRA).
היפותירואידיזם (תת-פעילות של בלוטת התריס).
נפיחות (Bloat/GDV): מצב חירום מסכן חיים הנפוץ בגזעים גדולים עם חזה עמוק.
אורך חיים ממוצע: 10-12 שנים. תזונה מאוזנת, פעילות קבועה ובדיקות וטרינריות שגרתיות יכולות לסייע בשמירה על בריאותם.
האיירדייל טרייר יכול להיות בן לוויה מצוין למשפחה הנכונה:
משפחות פעילות: שיכולות לספק לו את רמות הפעילות הגבוהות להן הוא זקוק.
בעלים עם ניסיון באילוף: שמבינים את הצורך באילוף עקבי וסוציאליזציה מוקדמת.
בתים עם חצר מגודרת: הוא זקוק למרחב ויוכל ליהנות מחצר גדולה.
יחידים/זוגות/משפחות עם ילדים בוגרים: מתאים יותר למי שיכול להשקיע בו זמן ואנרגיה באופן יומיומי. פחות מומלץ למשפחות עם ילדים קטנים מאוד בשל נטייתו לקפוץ ושובבות.
אילוף מוקדם ועקבי: חיוני ביותר בשל האינטליגנציה והעצמאות שלהם. שיטות חיזוק חיוביות (פרסים, שבחים) עובדות מצוין.
סוציאליזציה נרחבת: חשוב לחשוף אותם לגורים צעירים למגוון רחב של אנשים, כלבים אחרים, מקומות וצלילים מגיל צעיר כדי למנוע התנהגויות חשדניות או דומיננטיות.
אתגרים מנטליים: שלבו אימונים שדורשים חשיבה ופתרון בעיות, כמו משחקי ריח או אילוף טריקים מורכבים.
עקביות וסבלנות: הם יכולים להיות עקשנים, ולכן דורשים בעלים סבלניים ועקביים שמבינים את המנטליות של הטריירים.
האלסקן מלמוט הוא כלב מרשים, בעל נוכחות מלכותית ומראה של זאב, אך עם לב של ענק. גזע עתיק זה, שפותח באזורים הקפואים של אלסקה, ידוע בכוחו, סיבולתו, נאמנותו העמוקה ובאישיותו העצמאית. במדריך זה נצלול לעומק עולמו של האלסקן מלמוט, ממוצאו ועד לצרכיו הייחודיים.
האלסקן מלמוט הוא אחד מגזעי הכלבים העתיקים ביותר בצפון אמריקה, והוא קרוי על שם שבט ה”מחלאמוט” (Mahlemut) האינואיטי, שחי באזור מפרץ קוטזבו (Kotzebue Sound) בצפון-מערב אלסקה. כלבים אלו שימשו את השבט במשך אלפי שנים למטרות חיוניות להישרדות באקלים הקפוא: משיכת מזחלות כבדות למרחקים ארוכים, ציד, ושמירה. הם לא פותחו למהירות, אלא לכוח וסיבולת.
במהלך הבהלה לזהב בסוף המאה ה-19, גזעים רבים הובאו לאלסקה, והמלמוט עמד בפני סכנת הכחדה עקב הכלאות. עם זאת, מאמצים של מגדלים מסורים הצליחו לשמר את קו הדם הטהור של הגזע. המלמוט מילא תפקיד חיוני גם במשלחות חקר לקוטב, ואף שימש ככלב תובלה במלחמת העולם השנייה.
האלסקן מלמוט הוא כלב חזק, בנוי היטב, בעל מבנה גוף קומפקטי ושרירי, המעיד על כוח וסיבולת.
גובה: זכרים: 63-69 ס”מ, נקבות: 58-64 ס”מ.
משקל: זכרים: 36-43 ק”ג, נקבות: 32-38 ק”ג.
פרווה: כפולה ועבה במיוחד, המותאמת לאקלים קר. הפרווה החיצונית קשיחה וצפופה, ואילו התחתונה רכה וצמרנית. נשירה רבה, במיוחד בעונות המעבר.
צבעים: מגוון של שילובים של לבן עם גוונים של אפור, שחור, אדום או חום. לרוב יש סימונים כהים על הראש והפנים, וזנב לבן.
ראש: רחב וחזק, עם לוע גדול.
עיניים: בצורת שקד, כהות, עם הבעה ידידותית ואינטליגנטית.
זנב: נישא מעל הגב בצורת מגל או נוצה, מכוסה בפרווה עבה.
האלסקן מלמוט ידוע באופיו המיוחד, המשלב נאמנות, אינטליגנציה ועצמאות:
נאמן ואוהב: נקשר מאוד למשפחתו ובעל חיבה עמוקה כלפיה.
עצמאי וחזק אופי: הם חכמים מאוד, אך גם בעלי רצון חזק ועצמאות. הם לא תמיד יצייתו באופן עיוור.
חברותי: בדרך כלל מסתדרים היטב עם אנשים וילדים, אך זקוקים לסוציאליזציה נכונה.
אנרגטי וזקוק לפעילות: למרות מראם הרגוע לעיתים, הם כלבים עם רמות אנרגיה גבוהות ודחף טבעי לפעילות.
נטייה לחפור וליילל: בשל אופיים, הם נוטים לחפור בורות (במיוחד בחצרות) וליילל במקום לנבוח.
אינסטינקט ציד חזק: יש להם דחף טרף טבעי כלפי חיות קטנות (חתולים, מכרסמים), ולכן דורשים פיקוח.
לא כלבי שמירה: למרות גודלם, הם בדרך כלל ידידותיים מדי לזרים מכדי לשמש ככלבי שמירה יעילים.
פרוותו העבה של המלמוט דורשת טיפוח קבוע, במיוחד בתקופות הנשירה:
הברשה: הברשה יומיומית או מספר פעמים בשבוע חיונית, במיוחד בתקופות הנשירה הכבדה (פעמיים בשנה) בהן הם “מפילים” כמויות גדולות של פרווה.
רחצה: רק לפי הצורך, כדי לא לפגוע בשמנים הטבעיים של הפרווה.
טיפול בציפורניים, שיניים ואוזניים: כחלק משגרת הטיפוח הרגילה של כל כלב.
האלסקן מלמוט הוא כלב עבודה שזקוק לכמויות אדירות של פעילות גופנית וגירוי מנטלי:
פעילות יומיומית אינטנסיבית: לפחות 1-2 שעות של פעילות מאומצת ביום, הכוללת ריצות ארוכות, טיולים מהירים, ומשחקים.
פעילות הדורשת מאמץ: הם נהנים מפעילויות כמו משיכת משקלים קלים (בגיל מתאים), טיולים רגליים ארוכים, וריצה.
גירוי מנטלי: בשל האינטליגנציה שלהם, הם זקוקים לאתגרים מנטליים כדי למנוע שעמום והתנהגויות הרסניות.
לא מתאים לאקלים חם: בשל פרוותם העבה, הם סובלים מאוד מחום ודורשים הקפדה יתרה על קירור והימנעות מפעילות בשעות החמות.
האלסקן מלמוט הוא בדרך כלל גזע חסון, אך נוטה למספר בעיות בריאותיות תורשתיות:
דיספלסיה של מפרקי הירך והמרפק: מצב אורתופדי נפוץ בגזעים גדולים.
היפותירואידיזם (תת-פעילות של בלוטת התריס).
מחלות עיניים: כולל קטרקט ואטרופיה פרוגרסיבית של הרשתית (PRA).
גמדות (Chondrodysplasia): מצב גנטי המשפיע על גדילת העצמות.
נפיחות (Bloat/GDV): מצב חירום מסכן חיים הנפוץ בגזעים גדולים עם חזה עמוק.
אורך חיים ממוצע: 10-14 שנים. עם תזונה נכונה, פעילות מתאימה ובדיקות וטרינריות קבועות, הם יכולים לחיות חיים ארוכים ובריאים.
האלסקן מלמוט הוא כלב מדהים, אך אינו מתאים לכל אחד:
בעלים מנוסים: שיכולים להתמודד עם אופיו העצמאי ודרישות האילוף שלו.
משפחות פעילות מאוד: שיכולות לספק לו את כמויות הפעילות הגופנית והמנטלית העצומות להן הוא זקוק.
בתים עם חצר גדולה ומגודרת היטב: הם נוטים לחפור ולברוח.
אזורים עם אקלים קר: סובלים מאוד מחום. אם חיים באקלים חם, יש לדאוג לקירור מתמיד, מים זמינים והימנעות מוחלטת מפעילות בשעות החמות.
בעלים שיכולים להשקיע זמן באילוף וסוציאליזציה: חיוני למנוע בעיות התנהגות.
אילוף מוקדם ועקבי: חיוני ביותר בשל אופיים העצמאי והחזק. יש להתחיל באילוף מגיל צעיר מאוד.
שיטות חיזוק חיוביות: עובדות הכי טוב. הם מגיבים טוב לפרסים, שבחים ומשחקים.
סוציאליזציה נרחבת: חשיפה למגוון רחב של אנשים, כלבים אחרים, מקומות וצלילים מגיל צעיר חיונית למנוע חשדנות או תוקפנות.
מנהיגות ברורה: המלמוטים זקוקים לבעלים אסרטיבי ועקבי שיציב גבולות ברורים ויפעל כמנהיג הלהקה.
גירוי מנטלי: שלבו אימונים שדורשים חשיבה, כמו משחקי פאזל לכלבים או אימוני צייתנות מתקדמים.
האלסקן קליי קאי הוא גזע יחסית חדש ומרתק, שלעתים קרובות מתואר כ”האסקי סיבירי בכיס”. עם מראהו המרהיב, הכולל מסכת פנים אופיינית ועיניים כובשות, הוא כובש לבבות רבים. אך מעבר למראהו החיצוני, זהו כלב אינטליגנטי, שובב ובעל אופי ייחודי. במדריך זה נצלול לעומק עולמו של האלסקן קליי קאי, ממוצאו ועד לצרכיו הייחודיים.
האלסקן קליי קאי (Alaskan Klee Kai) הוא גזע שנוצר במכוון בארצות הברית על ידי לינדה ס. ספוּרין (Linda S. Spurlin) באלסקה, בשנות ה-70 של המאה הקודמת. מטרתה הייתה לפתח כלב לוויה קטן יותר, הדומה במראהו להאסקי סיבירי או לאלסקן מלמוט, אך בעל מזג שמתאים יותר לחיים כחיית מחמד משפחתית. הגזע פותח באמצעות הכלאות מבוקרות של האסקי סיבירי, אלסקן מלמוט, סכיפרקה (Schipperke) וכלב אינואיטי אמריקאי (American Eskimo Dog), כאשר רק כלבים שנראו “זאביים” נבחרו להמשך הרבייה.
השם “קליי קאי” מגיע מהשפה האינואיטית ומשמעותו “כלב קטן”. הגזע זכה להכרה הולכת וגוברת מאז שנות ה-80 וה-90, ונרשם ב-UKC (United Kennel Club) בשנת 1997.
האלסקן קליי קאי הוא כלב בגודל קטן עד בינוני, המהווה העתק מוקטן ונאמן של ההאסקי הסיבירי.
גובה:
טוי (Toy): עד 33 ס”מ בכתף.
מיניאטורי (Miniature): 33-38 ס”מ בכתף.
סטנדרטי (Standard): 38-43 ס”מ בכתף.
משקל: בהתאם לגודל, נע בין 4.5 ק”ג (טוי) ל-10 ק”ג (סטנדרטי).
פרווה: כפולה, עבה וצפופה, מותאמת לאקלים קר. כוללת פרווה תחתונה רכה וצמרנית ופרווה עליונה קשיחה ומגינה. נשירה בינונית עד רבה, במיוחד בעונות המעבר.
צבעים: מגוון של שילובים של לבן עם גווני שחור, אפור (מכהה ועד כסף), או אדום. סימן ההיכר הוא ה”מסכה” הייחודית על הפנים.
ראש: פרופורציונלי לגוף, דמוי שועל.
עיניים: בדרך כלל כחולות, חומות, או “בי-אייד” (Bi-eyed – עין אחת כחולה ואחת חומה), לעיתים קרובות עם מסגרת שחורה.
זנב: מסולסל מעל הגב בצורה ייחודית, בדומה לגזעי כלבי מזחלות.
האלסקן קליי קאי הוא כלב אינטליגנטי וערני עם אישיות מובחנת:
אינטליגנטי וערני: הם לומדים מהר מאוד, אך גם בעלי מחשבה עצמאית.
נאמן וקשור למשפחה: הם נקשרים עמוקות למשפחה שלהם, אך יכולים להיות חשדניים ומופנמים כלפי זרים.
קולני: נוטים להשתמש במגוון רחב של קולות – יללות, נהימות, ו”דיבור” (בדומה להאסקים) – במקום נביחות קלאסיות.
שובב ואנרגטי: למרות גודלם הקטן, הם זקוקים לפעילות וגירוי כדי לא להשתעמם.
נטייה לחרדת נטישה: בשל קשירתם החזקה לבעלים, הם עלולים לפתח חרדת נטישה אם נשארים לבד לזמן ממושך.
יצר טרף חזק: יש להם דחף טרף גבוה כלפי חיות קטנות (חתולים, מכרסמים), ולכן דורשים פיקוח.
כלבי שמירה טובים: בשל ערנותם וחוסר האמון שלהם כלפי זרים, הם יתריעו מפני כל התקרבות.
פרוותו הכפולה של האלסקן קליי קאי דורשת טיפוח קבוע, במיוחד בעונות הנשירה:
הברשה: הברשה יומית או מספר פעמים בשבוע חיונית, במיוחד בעונות הנשירה הכבדה (פעמיים בשנה) בהן הם “מפוצצים” פרווה.
רחצה: רק לפי הצורך, כדי לא לפגוע בשמנים הטבעיים של הפרווה.
טיפול בציפורניים, שיניים ואוזניים: כחלק משגרת הטיפוח הרגילה של כל כלב.
למרות גודלם הקטן, האלסקן קליי קאי הוא כלב אנרגטי שדורש פעילות וגירוי:
פעילות יומיומית מתונה עד גבוהה: לפחות 30-60 דקות של פעילות ביום, הכוללת הליכות מהירות, ריצות קצרות ומשחקים.
גירוי מנטלי: חיוני למניעת שעמום. משחקי חשיבה, אימוני טריקים ופעילויות המאתגרות את המוח.
אהבה לטיולים: הם נהנים מאוד מטיולים וחקירה של סביבות חדשות.
מתאים גם לדירה: יכול לחיות בדירה, בתנאי שמקבל מספיק פעילות בחוץ.
היותו גזע חדש יחסית, האלסקן קליי קאי נחשב בדרך כלל לגזע בריא, אך עדיין נוטה למספר בעיות גנטיות:
לוקסציה של הפיקה (Patellar Luxation): בעיית מפרקים נפוצה בגזעים קטנים.
מחלות לב: כולל פטנט דוקטוס ארטריוזוס (PDA) – מום לב מולד.
בעיות עיניים: כולל קטרקט וניוון רשתית פרוגרסיבי (PRA).
היפותירואידיזם (תת-פעילות של בלוטת התריס).
מחלת קרישת דם (Factor VII Deficiency).
אורך חיים ממוצע: 14-16 שנים. עם תזונה נכונה, פעילות מתאימה ובדיקות וטרינריות קבועות, הם יכולים לחיות חיים ארוכים ובריאים.
האלסקן קליי קאי הוא כלב מקסים, אך מתאים לבעלים שיבינו את צרכיו הייחודיים:
יחידים/זוגות/משפחות עם ילדים בוגרים: בשל חשדנותו לזרים, עשוי להתאים פחות לבתים עם הרבה מבקרים או ילדים קטנים מאוד.
בעלים עם ניסיון: שמבינים את אופיו העצמאי ודרישות האילוף שלו.
מי שיכול להעניק גירוי מנטלי ופיזי קבוע: כדי למנוע שעמום והרסנות.
בתים עם חצר מגודרת היטב: נוטים לחפור ולברוח.
בעלים שמוכנים להתמודד עם הנשירה והקולניות.
אילוף מוקדם ועקבי: חיוני ביותר בשל האינטליגנציה והעצמאות שלהם. יש להתחיל באילוף גורים מוקדם מאוד.
שיטות חיזוק חיוביות: הם מגיבים טוב לפרסים, שבחים ומשחקים. אל תשתמשו בשיטות כוחניות.
סוציאליזציה נרחבת: חשוב לחשוף אותם מגיל צעיר למגוון רחב של אנשים, כלבים אחרים, מקומות וצלילים כדי לעזור להם לפתח ביטחון ולהפחית חשדנות.
סבלנות והתמדה: הם חכמים, אך עשויים להיות עקשנים. עקביות היא המפתח.
אילוף “Come”: חיוני במיוחד, כיוון שיצר הטרף ויצר הבריחה חזקים אצלם.
האמסטף, או בשמו המלא אמריקן סטפורדשייר טרייר (American Staffordshire Terrier), הוא גזע כלבים חזק, שרירי ומרשים, הידוע במראהו העוצמתי ובנאמנותו העמוקה למשפחתו. למרות המוניטין המוטעה שדבק בו לעיתים, האמסטף הוא כלב בעל אופי אוהב, עדין ואינטליגנטי, שהופך אותו לבן לוויה מצוין בידיים הנכונות. במדריך זה נצלול לעומק עולמו של האמסטף, ממוצאו ועד לצרכיו הייחודיים.
האמסטף פותח במקור באנגליה במאות ה-18 וה-19, כתוצאה מהכלאות בין בולדוגים (שסיפקו כוח ועקשנות) לטריירים (שסיפקו זריזות ונחישות). כלבים אלו שימשו בתחילה ל”ספורט” אכזרי של קרבות כלבים וקרבות עם שוורים (Bull-baiting), שהיו פופולריים באותה תקופה.
כאשר הגיעו לארצות הברית במאה ה-19, הם נודעו כ”פיט בול טרייר” או “סטפורדשייר טרייר”. בארה”ב, המגדלים החלו לפתח אותם לכיוון כלב גדול יותר, חזק יותר, אך גם עם אופי יציב ומתאים יותר ככלב משפחה וכלב תצוגה. בשנת 1936, הגזע הוכר רשמית על ידי ה-AKC (American Kennel Club) תחת השם אמריקן סטפורדשייר טרייר, כדי להבדיל אותו מגזעי פיט בול אחרים.
האמסטף הוא כלב בעל מבנה גוף קומפקטי, שרירי וחסון, המעיד על כוח רב וזריזות.
גובה: זכרים: 46-48 ס”מ, נקבות: 43-46 ס”מ.
משקל: זכרים: 25-30 ק”ג, נקבות: 20-25 ק”ג.
פרווה: קצרה, קשיחה, צפופה ומבריקה. היא צמודה לגוף וקלה יחסית לטיפוח.
צבעים: מגוון רחב של צבעים ודוגמאות, כולל אחיד, מנומר, מנומר עם לבן, או כל שילוב של צבעים.
ראש: רחב, עם לחיים בולטות ולסתות חזקות.
עיניים: כהות, עגולות, ממוקמות רחוק זו מזו, עם הבעה אינטליגנטית וערנית.
אוזניים: יכולות להיות קצוצות (במדינות בהן הדבר מותר) או טבעיות (ורדים או חצי זקופות).
זנב: קצר יחסית, נמוך, ומצטמצם לקראת הקצה.
למרות המוניטין שדבק בהם, האמסטפים הם כלבים בעלי אופי מיוחד:
נאמן ואוהב: נקשרים עמוקות למשפחתם ובעלי חיבה רבה, במיוחד כלפי ילדים (כאשר גדלים איתם ומקבלים סוציאליזציה נכונה).
אמיץ וחסר פחד: בעלי אומץ לב טבעי, מה שהופך אותם לכלבי שמירה מצוינים.
אינטליגנטי וקל לאילוף: הם חכמים ובעלי רצון עז לרצות את בעליהם, מה שהופך אותם לקלים יחסית לאילוף עם הגישה הנכונה.
אנרגטי ושובב: זקוקים לפעילות רבה ונהנים מאוד ממשחקים.
עקשן לעיתים: בשל אופיים החזק, הם יכולים להיות עקשנים ודורשים בעלים אסרטיבי ועקבי.
פוטנציאל לתוקפנות כלפי כלבים אחרים: במיוחד כלפי כלבים מאותו מין, אם לא עברו סוציאליזציה נכונה מגיל צעיר. יצר טרף כלפי חיות קטנות קיים.
פרוותו הקצרה של האמסטף קלה יחסית לטיפוח:
הברשה: הברשה שבועית קצרה מספיקה כדי לשמור על ניקיון הפרווה ולהסיר שיער מת.
רחצה: לפי הצורך, כאשר הכלב מלוכלך.
טיפול בציפורניים, שיניים ואוזניים: כחלק משגרת הטיפוח הרגילה של כל כלב.
האמסטף הוא כלב אנרגטי וספורטיבי שזקוק לפעילות גופנית וגירוי מנטלי קבועים:
פעילות יומיומית אינטנסיבית: לפחות 60 דקות של פעילות מאומצת ביום, הכוללת ריצות, הליכות מהירות, משחקי כדור, ופעילויות ספורטיביות.
גירוי מנטלי: בשל האינטליגנציה שלהם, הם זקוקים לאתגרים מנטליים כדי למנוע שעמום והתנהגויות הרסניות.
פעילויות מומלצות: אג’יליטי, משחקי משיכה (עם צעצועים מתאימים), אימוני צייתנות מתקדמים.
האמסטף הוא בדרך כלל גזע חסון, אך נוטה למספר בעיות בריאותיות תורשתיות:
דיספלסיה של מפרקי הירך והמרפק: מצב אורתופדי נפוץ בגזעים בינוניים-גדולים.
מחלות לב: כולל מומים לבביים מולדים.
אלרגיות עור: נפוצות יחסית, ודורשות טיפול וטרינרי.
אטקסיה מוחית (Cerebellar Ataxia): מחלה נוירולוגית תורשתית.
היפותירואידיזם (תת-פעילות של בלוטת התריס).
אורך חיים ממוצע: 12-16 שנים. עם תזונה נכונה, פעילות מתאימה ובדיקות וטרינריות קבועות, הם יכולים לחיות חיים ארוכים ובריאים.
האמסטף יכול להיות בן לוויה נפלא, אך מתאים לבעלים שיבינו את צרכיו ואחריותם:
בעלים מנוסים ואחראיים: שיכולים לספק לו אילוף עקבי, סוציאליזציה נכונה ומנהיגות ברורה.
משפחות פעילות: שיכולות לספק לו את רמות הפעילות הגבוהות להן הוא זקוק.
בתים עם חצר מגודרת: למרות שיתאימו גם לדירה אם מקבלים מספיק פעילות בחוץ.
בעלים שמוכנים להשקיע בסוציאליזציה מוקדמת: במיוחד עם כלבים אחרים וחיות מחמד קטנות.
אידיאלי למי שמחפש כלב שמירה נאמן ואוהב.
אילוף מוקדם ועקבי: חיוני ביותר בשל אופיים החזק והאינטליגנציה שלהם. יש להתחיל באילוף גורים מוקדם מאוד.
סוציאליזציה נרחבת: חשיפה למגוון רחב של אנשים, כלבים אחרים (במיוחד כשהם גורים), מקומות וצלילים מגיל צעיר חיונית למנוע חשדנות או תוקפנות.
מנהיגות ברורה: האמסטפים זקוקים לבעלים אסרטיבי ועקבי שיציב גבולות ברורים ויפעל כמנהיג הלהקה.
חיזוק חיובי: הם מגיבים מצוין לפרסים, שבחים ומשחקים. הימנעו משיטות כוחניות.
אימוני צייתנות: מומלצים מאוד כדי לחזק את הקשר עם הבעלים ולשלוט על התנהגויות לא רצויות.
האמריקן פיטבול טרייר (American Pit Bull Terrier – APBT) הוא גזע כלבים חזק, אתלטי ורב עוצמה, המושפע רבות מהדימוי הציבורי שלו. למרות המוניטין המוטעה שנקשר לשמו, כשמטפחים ומחנכים אותו נכון, האמריקן פיטבול טרייר הוא כלב בעל אופי אוהב, נאמן ביותר, אינטליגנטי ובעל רצון עז לרצות את משפחתו. במדריך זה נצלול לעומק עולמו של האמריקן פיטבול טרייר, ממוצאו ועד לצרכיו הייחודיים.
האמריקן פיטבול טרייר פותח במקור באנגליה, סקוטלנד ואירלנד במאות ה-18 וה-19, מהכלאות בין בולדוגים (שסיפקו כוח ועקשנות) לטריירים (שסיפקו זריזות ונחישות). כלבים אלו יובאו לארצות הברית על ידי מהגרים והיו ידועים ביכולתם להשתתף ב”ספורט” של קרבות כלבים וקרבות עם שוורים – פרק אפל בהיסטוריה שלהם.
אך במקביל, הם שימשו גם ככלבי עבודה בחווה, כלבי ציד (של חיות קטנות ובינוניות), כלבי שמירה ובעיקר ככלבי לוויה משפחתיים. האמריקן פיטבול טרייר (APBT) שפותח בארה”ב התרחק מגזע ה”סטפורדשייר בול טרייר” האנגלי וגזעים אחרים, כאשר מגדלים התמקדו בבניית כלב אתלטי, רב-גוני ובעל אופי נוח ואוהב כלפי בני אדם. הגזע הוכר על ידי ה-UKC (United Kennel Club) בשנת 1898.
האמריקן פיטבול טרייר הוא כלב בעל מבנה גוף קומפקטי, שרירי וחזק, המעיד על זריזות וכוח פיזי רב.
גובה: זכרים: 45-53 ס”מ, נקבות: 43-50 ס”מ (טווח משתנה, הגזע מוגדר יותר על ידי פרופורציות).
משקל: זכרים: 16-27 ק”ג, נקבות: 13-22 ק”ג.
פרווה: קצרה, קשיחה למגע, מבריקה וצמודה לגוף. קלה מאוד לטיפוח ואינה משירה הרבה שיער.
צבעים: מגוון רחב של צבעים ודוגמאות מותרים, למעט צבע “מרל” (Merle) או אלבינו טהור.
ראש: רחב, עם לחיים בולטות, לסתות חזקות ומודגשות.
עיניים: בינוניות, עגולות או בצורת שקד, בכל צבע למעט כחול. ממוקמות רחוק זו מזו.
אוזניים: יכולות להיות טבעיות (ורדים או חצי זקופות) או קצוצות (במדינות בהן הדבר מותר).
זנב: בינוני באורכו, עבה בבסיס וצר בקצה, נישא נמוך.
האמריקן פיטבול טרייר הוא בעל אופי מורכב, ומזגו תלוי מאוד בסוציאליזציה, אילוף וגנטיקה:
נאמן ואוהב לבני אדם: הם ידועים בחיבתם העצומה כלפי בני אדם, כולל ילדים (כאשר גדלים איתם ומקבלים סוציאליזציה נכונה). הם קשורים עמוקות למשפחתם.
אמיץ ונחוש: בעלי נחישות ואומץ יוצאי דופן.
אינטליגנטי ובעל רצון לרצות: חכמים מאוד ולומדים במהירות, מה שהופך אותם לקלים לאילוף עם הגישה הנכונה.
ירותם לרצות את בעליהם הופכת אותם לתלמידים מצוינים.
אנרגטי ושובב: זקוקים לפעילות גופנית וגירוי מנטלי רבים.
דחף טרף גבוה: יש להם יצר טרף חזק כלפי חיות קטנות (חתולים, מכרסמים), ולכן דורשים פיקוח.
פוטנציאל לתוקפנות כלפי כלבים אחרים: במיוחד כלפי כלבים מאותו מין, אם לא עברו סוציאליזציה נכונה מגיל צעיר. זו תכונה שיש להיות מודעים אליה ולטפל בה באמצעות אילוף.
לא כלב שמירה קלאסי: למרות מראם המאיים, הם בדרך כלל ידידותיים מדי לזרים מכדי לשמש ככלבי שמירה.
פרוותו הקצרה של האמריקן פיטבול טרייר קלה מאוד לטיפוח:
הברשה: הברשה שבועית קצרה מספיקה כדי לשמור על ניקיון הפרווה, להסיר שיער מת ולשמור על הברק.
רחצה: לפי הצורך, כאשר הכלב מלוכלך.
טיפול בציפורניים, שיניים ואוזניים: כחלק משגרת הטיפוח הרגילה של כל כלב.
האמריקן פיטבול טרייר הוא כלב אתלטי ואנרגטי שזקוק לכמויות משמעותיות של פעילות גופנית וגירוי מנטלי קבועים:
פעילות יומיומית אינטנסיבית: לפחות 60-90 דקות של פעילות מאומצת ביום, הכוללת ריצות, הליכות מהירות, משחקי כדור, ופעילויות ספורטיביות.
גירוי מנטלי: חיוני למניעת שעמום והתנהגויות הרסניות. הם נהנים מאוד ממשחקי חשיבה, אילוף טריקים ואתגרי צייתנות.
פעילויות מומלצות: אג’יליטי, משחקי משיכה (עם צעצועים מתאימים וחוקים ברורים), אימוני צייתנות, ופעילויות ספורטיביות אחרות.
האמריקן פיטבול טרייר הוא בדרך כלל גזע חסון, אך נוטה למספר בעיות בריאותיות תורשתיות:
דיספלסיה של מפרקי הירך והמרפק: מצב אורתופדי נפוץ בגזעים בגודלם.
מחלות לב: כולל מומים לבביים מולדים כמו היצרות אבי העורקים (Aortic Stenosis).
אלרגיות עור: נפוצות יחסית, ודורשות טיפול וטרינרי מתאים.
מחלות בלוטת התריס: כמו היפותירואידיזם.
בעיות בברכיים (לוקסציה של הפיקה).
אורך חיים ממוצע: 12-14 שנים. עם תזונה נכונה, פעילות מתאימה ובדיקות וטרינריות קבועות, הם יכולים לחיות חיים ארוכים ובריאים.
האמריקן פיטבול טרייר יכול להיות בן לוויה נפלא, אך מתאים לבעלים מסורים שמבינים את צרכיו ואחריותם:
בעלים מנוסים ואחראיים: שיכולים לספק לו אילוף עקבי, סוציאליזציה נכונה, גבולות ברורים ומנהיגות בוטחת.
משפחות פעילות: שיכולות לספק לו את רמות הפעילות הגבוהות והגירוי המנטלי להן הוא זקוק.
בתים עם חצר מגודרת: למרות שיתאימו גם לדירה אם מקבלים מספיק פעילות בחוץ.
בעלים שמוכנים להשקיע בסוציאליזציה מוקדמת ומתמשכת: במיוחד עם כלבים אחרים וחיות מחמד קטנות, כדי למנוע בעיות.
אידיאלי למי שמחפש כלב נאמן, אוהב ואתלטי.
אילוף מוקדם ועקבי: חיוני ביותר בשל אופיים החזק והאינטליגנציה שלהם. יש להתחיל באילוף גורים מוקדם מאוד, רצוי כבר בגיל 8 שבועות.
סוציאליזציה נרחבת: חשוב לחשוף אותם מגיל צעיר למגוון רחב של אנשים, כלבים אחרים (בסביבה מבוקרת ומפוקחת), מקומות, צלילים וחוויות כדי לבנות ביטחון עצמי ולמנוע תגובתיות.
מנהיגות בוטחת: הפיטבול זקוק לבעלים אסרטיבי, עקבי ורגוע שיציב גבולות ברורים ויפעל כמנהיג הלהקה.
רוגע ושליטה הם המפתח.
חיזוק חיובי: הם מגיבים מצוין לפרסים, שבחים ומשחקים. הימנעו לחלוטין משיטות כוחניות, ענישה פיזית או שליטה בכוח, שכן אלו עלולות להזיק לאמון ולגרום להתנהגויות לא רצויות.
אימוני צייתנות מתקדמים: מומלצים מאוד כדי לחזק את הקשר עם הבעלים, לשפר שליטה ולספק אתגר מנטלי.
האסקימו אמריקאי (American Eskimo Dog – “אסקי”) הוא כלב קטן עד בינוני, בעל מראה מרהיב המזכיר כלבי שפיץ נורדיים, עם פרווה לבנה בוהקת ו”חיוך” מפורסם על פניו. מעבר למראהו הכובש, זהו גזע אינטליגנטי, שובב, ערני ונאמן, שהפך לבן לוויה משפחתי אהוב. במדריך זה נצלול לעומק עולמו של האסקימו אמריקאי, ממוצאו ועד לצרכיו הייחודיים.
האסקימו אמריקאי הוא גזע ששורשיו אינם באלסקה או בקרב שבטי האסקימו כפי ששמו מרמז, אלא בגרמניה. הוא צאצא של כלבי שפיץ גרמניים לבנים, שהובאו לארצות הברית על ידי מהגרים גרמנים במאה ה-19. כלבים אלו שימשו במקור ככלבי חווה, שומרים ולוויה.
בתחילת המאה ה-20, האסקי האמריקאי זכה לפופולריות רבה בזכות הופעותיו בקרקסים ובמופעי וודוויל בארה”ב. חוכמתם, יכולתם ללמוד טריקים במהירות ומראם המרשים הפכו אותם לכוכבים. לאחר מלחמת העולם הראשונה, ובשל הסנטימנט האנטי-גרמני באותה תקופה, שונה שם הגזע מ”שפיץ גרמני לבן” ל”אסקימו אמריקאי”. הגזע הוכר רשמית על ידי ה-AKC (American Kennel Club) בשנת 1995.
האסקימו אמריקאי מתאפיין בפרווה לבנה, סמיכה ורכה, ואוזניים זקופות המעניקות לו מראה ערני וחמוד.
גודל: מגיע בשלושה גדלים (טווחים משתנים מעט בין איגודי כלבנות):
טוי (Toy): 23-30 ס”מ בכתף.
מיניאטורי (Miniature): 30-38 ס”מ בכתף.
סטנדרטי (Standard): 38-48 ס”מ בכתף.
משקל: בהתאם לגודל, נע בין 2.5-9 ק”ג.
פרווה: כפולה, לבנה, צפופה וקטיפתית עם פרווה תחתונה עבה. הפרווה יוצרת רעמה סביב הצוואר. נשירה מתונה עד רבה, במיוחד בעונות המעבר.
צבעים: אך ורק לבן טהור, ולעיתים רחוקות קרם.
ראש: מעוגל מעט, עם לוע מחודד.
עיניים: כהות, בצורת שקד, עם מסגרת שחורה המעניקה להן הבעה ערה וחכמה.
אף ושפתיים: שחורים.
זנב: נישא מעל הגב ומסולסל, מכוסה בפרווה שופעת.
האסקימו אמריקאי הוא כלב חכם, שובב וקשור מאוד למשפחתו:
אינטליגנטי וקל לאילוף: נחשב לגזע חכם במיוחד ולומד פקודות וטריקים במהירות. זו הסיבה לפופולריות שלו בקרקסים.
נאמן וקשור למשפחה: הם מפתחים קשר עמוק עם בני משפחתם ואוהבים להיות במרכז תשומת הלב. הם עלולים לסבול מחרדת נטישה אם נשארים לבד לזמן רב.
ערני וקולני: הם מתריעים על כל צליל או תנועה חשודה, מה שהופך אותם לכלבי שמירה מצוינים (אם כי לא תוקפניים). נוטים לנבוח ולהשמיע קולות שונים.
שובב ואנרגטי: במיוחד בגיל צעיר, הם זקוקים לפעילות ומשחקים כדי לפרוק אנרגיה.
חשדן כלפי זרים: לרוב אינם ידידותיים באופן מיידי כלפי זרים ועלולים להיות מופנמים או נבחנים. סוציאליזציה מוקדמת חשובה מאוד.
ידידותי לילדים: מסתדרים היטב עם ילדים כאשר גדלים איתם ומקבלים סוציאליזציה נכונה.
נטייה להרסנות משעמום: אם לא מקבלים מספיק גירוי פיזי ומנטלי, הם עלולים להיות הרסניים.
למרות פרוותו הלבנה והשופעת, טיפוח האסקימו אמריקאי אינו מורכב מדי:
הברשה: הברשה יומית או מספר פעמים בשבוע חיונית למניעת קשרים, הסרת שיער מת ולשמירה על ניקיון הפרווה. בתקופות נשירה (פעמיים בשנה), יש להבריש בתדירות גבוהה יותר.
רחצה: יש לרחוץ לפי הצורך, עם שמפו המיועד לכלבים. הפרווה הלבנה דורשת תשומת לב לניקיון.
טיפול בציפורניים, שיניים ואוזניים: כחלק משגרת הטיפוח הרגילה של כל כלב.
האסקימו אמריקאי הוא כלב אנרגטי שזקוק לפעילות גופנית וגירוי מנטלי קבועים:
פעילות יומיומית: 30-60 דקות של פעילות ביום, הכוללת הליכות מהירות, ריצות קצרות ומשחקים.
גירוי מנטלי: חיוני למניעת שעמום. הם נהנים ממשחקי חשיבה, אילוף טריקים ואתגרי צייתנות.
פעילויות מומלצות: אג’יליטי, צייתנות, משחקי fetch, והליכות ארוכות.
האסקימו אמריקאי הוא בדרך כלל גזע בריא, אך נוטה למספר בעיות בריאותיות תורשתיות:
לוקסציה של הפיקה (Patellar Luxation): בעיית מפרקים נפוצה בגזעים קטנים ובינוניים.
דיספלסיה של מפרקי הירך: בעיקר בגודל הסטנדרטי.
מחלות עיניים: כולל אטרופיה פרוגרסיבית של הרשתית (PRA) וקטרקט.
סוכרת: ישנם דיווחים על נטייה קלה לסוכרת בגזע זה.
אורך חיים ממוצע: 12-15 שנים. עם תזונה נכונה, פעילות מתאימה ובדיקות וטרינריות קבועות, הם יכולים לחיות חיים ארוכים ובריאים.
האסקימו אמריקאי הוא כלב משפחתי נפלא, אך דורש בעלים שיבינו את צרכיו:
משפחות פעילות: שיכולות לספק לו את רמות הפעילות והגירוי המנטלי להן הוא זקוק.
בתים עם נכונות להתמודד עם נשירה וקולניות: הפרווה דורשת טיפוח, והם נוטים לנבוח.
דירות: יכולים להתאים למגורים בדירה, כל עוד מקבלים מספיק פעילות וגירוי בחוץ.
בעלים שמוכנים להשקיע באילוף וסוציאליזציה מוקדמת: חיוני למנוע בעיות התנהגות וחשדנות.
אידיאלי למי שמחפש כלב נאמן, חכם, שובב ובעל נוכחות.
אילוף מוקדם ועקבי: חיוני ביותר בשל האינטליגנציה הגבוהה שלהם ונטייתם לחשדנות כלפי זרים. התחילו באילוף גורים מוקדם ככל האפשר.
שיטות חיזוק חיוביות: הם מגיבים מצוין לפרסים, שבחים ומשחקים.
סוציאליזציה נרחבת: חשוב לחשוף אותם מגיל צעיר למגוון רחב של אנשים, כלבים אחרים, מקומות וצלילים כדי לפתח ביטחון ולהפחית חשדנות.
טיפול בנביחות: כיוון שהם נוטים להיות קולניים, יש לאלף אותם מגיל צעיר מתי מותר ומתי אסור לנבוח.
גירוי מנטלי: שלבו אימונים שדורשים חשיבה, כמו משחקי פאזל לכלבים או אימוני צייתנות מתקדמים, כדי למנוע שעמום והרסנות.
האפגני (או אפגן האונד – Afghan Hound) הוא גזע כלבים מלכותי, אלגנטי וייחודי, הידוע במראהו המרשים, פרוותו הארוכה והמשיכה ונוכחותו המעודנת. עם היסטוריה עתיקה ומסתורית, האפגני הוא כלב שובה לב, אך הוא גם בעל אופי עצמאי וצרכים ספציפיים ההופכים אותו למתאים לבעלים מיוחדים. במדריך זה נצלול לעומק עולמו של האפגני, ממוצאו ועד לצרכיו הייחודיים.
האפגני הוא אחד מגזעי הכלבים העתיקים ביותר בעולם, ומוצאו נעוץ באזורים הקרים וההרריים של אפגניסטן, פקיסטן והודו לפני אלפי שנים. מאמינים כי הוא אחד הגזעים הקדומים ביותר בעולם, וישנם ציורים במערות בני למעלה מ-4,000 שנה המזכירים את מראהו. בתחילה, שימשו כלבים אלו בעיקר לציד – ציד טרף גדול כמו איילים, זאבים, ואף נמרים שלג, בסביבה הררית וקשה. מהירותם, חוש הראייה החד והסיבולת שלהם אפשרו להם לרדוף אחרי טרף בשטחים פראיים.
בשל בידודם הגיאוגרפי, הגזע נשמר טהור במשך מאות רבות של שנים. הוא הגיע למערב רק בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20, כאשר קצינים בריטים שהוצבו באפגניסטן נחשפו ליופיים וליכולותיהם המרשימות והביאו אותם לאירופה. הפופולריות שלהם גברה בשנות ה-70 של המאה הקודמת, והם הפכו לסמל סטטוס.
האפגני הוא כלב גדול, רזה ואלגנטי, בעל מבנה גוף צר וגבוה, ופרווה ארוכה ומשיכה המעניקה לו מראה מלכותי.
גובה: זכרים: 68-74 ס”מ, נקבות: 63-69 ס”מ.
משקל: זכרים: 23-27 ק”ג, נקבות: 20-25 ק”ג.
פרווה: ארוכה, משיכה ועשירה, מכסה את כל הגוף למעט הפנים (המכוסות בפרווה קצרה יותר). פרוותית עבה יותר סביב האוזניים והחזה. נשירה מתונה.
צבעים: מגוון רחב של צבעים, כולל שחור, לבן, קרם, חום, כחול, אדום, ולעתים קרובות גם שילובים של צבעים.
ראש: ארוך וצר, עם כיפת גולגולת בולטת.
עיניים: כהות, בצורת שקד, עם הבעה מרוחקת ואף מעט מזרחית.
אוזניים: ארוכות מאוד ומכוסות בפרווה ארוכה, תלויות קרוב לראש.
זנב: נישא גבוה, מתקפל בקצהו, מכוסה בפרווה דלילה יחסית.
האפגני הוא כלב בעל אופי מורכב, המשלב עדינות עם עצמאות:
עצמאי ומרוחק: הם אינם “מלקקי פנים” ונוטים להיות מרוחקים ועצמאיים, במיוחד כלפי זרים. הם אינם כלבים שמחפשים תשומת לב מתמדת.
נאמן למשפחתו: נקשרים עמוקות למשפחה שלהם, אך יביעו חיבה בדרכם השקטה והמיוחדת.
אינטליגנטי אך עקשן: הם חכמים מאוד, אך אילופם יכול להיות מאתגר בשל נטייתם העקשנית והעצמאית.
אנרגטי וזקוק לפעילות: למרות מראם האצילי, הם כלבי ציד במקורם וזקוקים לכמויות גדולות של פעילות פיזית.
יצר טרף חזק: יש להם יצר טרף טבעי חזק כלפי חיות קטנות (חתולים, מכרסמים), ולכן דורשים פיקוח.
לא כלבי שמירה: למרות גודלם, הם בדרך כלל לא תוקפניים כלפי זרים, אלא יותר מרוחקים או אדישים.
רגישים: הם יכולים להיות רגישים מאוד לטון הקול ולמצב הרוח, ואינם מגיבים טוב לשיטות אילוף קשות.
פרוותו הארוכה והמשיכה של האפגני היא סמל ההיכר שלו, אך דורשת טיפוח אינטנסיבי:
הברשה יומית: חיונית לחלוטין למניעת קשרים וראסטות. יש להשקיע זמן רב בהברשה יסודית.
רחצה קבועה: מומלצת לפחות אחת לשבוע-שבועיים, עם שמפו ומרכך מתאימים. לאחר הרחצה, יש לייבש את הפרווה היטב כדי למנוע קשרים ובעיות עור.
טיפול באוזניים: אוזניהם הארוכות מכוסות הפרווה נוטות לזיהומים, ודורשות ניקוי קבוע.
טיפול בציפורניים ושיניים: כחלק משגרת הטיפוח הרגילה של כל כלב.
האפגני הוא כלב אתלטי וזקוק לפעילות גופנית רבה:
פעילות יומיומית אינטנסיבית: לפחות 60-90 דקות של פעילות ביום, רצוי בריצה או במרחב פתוח ומגודר היטב.
מרחב ריצה בטוח: חיוני לספק להם מרחב בטוח וגדול (חצר מגודרת היטב) שבו יוכלו לרוץ במלוא המהירות.
הליכות וריצות ארוכות: הם כלבי סיבולת מצוינים וייהנו מטיולים ארוכים בקצב מהיר.
גירוי מנטלי: למרות העצמאות שלהם, הם זקוקים גם לגירוי מנטלי באמצעות משחקים ואימונים קצרים.
האפגני הוא בדרך כלל גזע בריא, אך נוטה למספר בעיות בריאותיות:
דיספלסיה של מפרקי הירך והמרפק: נפוץ בגזעים גדולים.
מחלות עיניים: כולל קטרקט ואטרופיה פרוגרסיבית של הרשתית (PRA).
תת-פעילות של בלוטת התריס (היפותירואידיזם).
אלרגיות: בעיקר אלרגיות עור.
נפיחות (Bloat/GDV): מצב חירום מסכן חיים הנפוץ בגזעים גדולים עם חזה עמוק.
אורך חיים ממוצע: 12-14 שנים. עם תזונה נכונה, פעילות מתאימה ובדיקות וטרינריות קבועות, הם יכולים לחיות חיים ארוכים ובריאים.
האפגני הוא כלב מרהיב, אך אינו מתאים לכל משפחה:
בעלים מנוסים: שיכולים להתמודד עם אופיו העצמאי, דרישות האילוף המיוחדות, וצרכי הטיפוח האינטנסיביים.
משפחות ללא ילדים קטנים מאוד: בשל אופיים המרוחק יחסית ונטייתם לאינטראקציה שונה מכלבים “חברותיים” יותר.
בתים עם חצר גדולה ומגודרת היטב: חיוני למתן מרחב ריצה בטוח.
מי שמוכן להשקיע בטיפוח ובפעילות גופנית רבה.
אידיאלי למי שמחפש כלב ייחודי, אלגנטי ונאמן, ומוכן לאתגרים.
אילוף מוקדם ועקבי: חיוני ביותר, אך דורש סבלנות רבה בשל אופיים העצמאי. הם לא יצייתו באופן עיוור.
שיטות חיזוק חיוביות: עובדות בצורה הטובה ביותר. פרסים, שבחים ומשחקים יניעו אותם יותר מאשר ענישה.
סוציאליזציה נרחבת: חשוב לחשוף אותם מגיל צעיר למגוון רחב של אנשים, כלבים אחרים, מקומות וצלילים כדי לעזור להם לפתח ביטחון ולהפחית חשדנות.
רצועה וגידור: בשל יצר הציד החזק ונטייתם לרדוף, אסור לשחרר אפגני באזור לא מגודר. תמיד יש להוביל אותם ברצועה.
אין להשתמש בשיטות כוחניות: אלו עלולות לפגוע באמון ובמזג העדין שלהם.
האפנפינצ’ר (Affenpinscher), ששמו בגרמנית פירושו “פינצ’ר קופי” או “טרייר קופי”, הוא כלב צעצוע קטן ומלא אופי, הידוע במראהו המצחיק והייחודי ובאופיו השובב והנועז. למרות גודלו המזערי, הוא בעל אישיות גדולה, ערני, סקרן, ומהווה חבר נאמן ומשעשע. במדריך זה נצלול לעומק עולמו של האפנפינצ’ר, ממוצאו ועד לצרכיו הייחודיים.
האפנפינצ’ר הוא גזע עתיק יחסית, שפותח במקור בגרמניה במאות ה-17 וה-18. כלבים קטנים אלו נוצרו בתחילה כדי לשמש כמדבירי מכרסמים במטבחים, באורוות ובחנויות, תוך שהם משמשים גם ככלבי שמירה קטנים המתריעים על כל תנועה חשודה. מאוחר יותר, הפכו פופולריים גם ככלבי לוויה, במיוחד בקרב גבירות.
מאמינים שהאפנפינצ’ר הוא אב קדמון לכמה גזעי טרייר ופינצ’ר קטנים אחרים, ביניהם השנאוצר המיניאטורי והגריפון הבריסלי. הוא הוכר על ידי ה-AKC (American Kennel Club) בשנת 1936.
האפנפינצ’ר הוא כלב קטן וקומפקטי, עם פרווה זיפית ופני קוף ייחודיים שמעניקים לו מראה כובש.
גובה: 23-29 ס”מ בכתף.
משקל: 3-4 ק”ג.
פרווה: זיפית, קשה וצפופה, עם שיער ארוך יותר המעניק לו מראה “פרוע” סביב הראש, הכתפיים, הגבות והזקן – תורם למראה ה”קופי”. הפרווה בדרך כלל אינה משירה הרבה שיער.
צבעים: לרוב שחור, אך יכול להופיע גם באפור, אדום, שחור וחום-צהבהב, ובגוונים שונים של כסף.
ראש: עגול יחסית, עם מצח בולט ולוע קצר.
עיניים: גדולות, כהות, עגולות ובולטות מעט, עם הבעה חכמה וסקרנית.
אוזניים: קטנות, זקופות או חצי זקופות, ולעיתים קצוצות (במדינות בהן הדבר מותר).
זנב: נישא גבוה, בדרך כלל מקוצץ (במדינות בהן הדבר מותר), או נישא מעל הגב כאשר טבעי.
האפנפינצ’ר הוא כלב עם אישיות גדולה בגוף קטן:
שובב ומלא חיים: הוא אנרגטי, אוהב לשחק ובעל חוש הומור.
נאמן וקשור למשפחה: נקשר מאוד לבני משפחתו ואוהב להיות במרכז העניינים. הם יכולים לסבול מחרדת נטישה אם נשארים לבד לזמן ממושך.
ערני ונועז: למרות גודלו, הוא חסר פחד ויתריע על כל דבר חשוד. יכול להיות נבחן מאוד.
אינטליגנטי אך עקשן: חכם מאוד ולומד במהירות, אך בעל אופי טריירי עצמאי ועקשן.
דומיננטי כלפי כלבים אחרים: למרות גודלו, יכול להיות דומיננטי כלפי כלבים אחרים, גם גדולים ממנו.
פחות מתאים לילדים קטנים מאוד: בשל גודלם הקטן ושבריריותם, וכן נטייתם לא לסבול משחק גס או חסר כבוד.
צייד מכרסמים מלידה: עדיין נושא עמו את אינסטינקט הציד של מכרסמים.
פרוותו הייחודית של האפנפינצ’ר דורשת טיפוח קבוע, אם כי לא אינטנסיבי כמו גזעים ארוכי שיער:
הברשה: הברשה 2-3 פעמים בשבוע כדי למנוע קשרים ולשמור על ניקיון הפרווה.
סירוק זקן וגבות: יש לנקות ולסרק את השיער סביב העיניים והפה כדי למנוע הצטברות לכלוך.
תספורת/קיצוץ: מדי פעם יש צורך בקיצוץ שיער כדי לשמור על מראה מסודר.
רחצה: לפי הצורך, כאשר הכלב מלוכלך.
טיפול בציפורניים, שיניים ואוזניים: כחלק משגרת הטיפוח הרגילה של כל כלב.
האפנפינצ’ר הוא כלב קטן אך אנרגטי שזקוק לפעילות יומיומית:
פעילות יומיומית מתונה: 20-30 דקות של פעילות ביום, הכוללת הליכות קצרות, משחקים בבית או בחצר מגודרת.
גירוי מנטלי: חיוני למניעת שעמום. הם נהנים מאוד ממשחקי חשיבה ואימוני טריקים.
משחקים בבית: בשל גודלם, הם יכולים לפרוק אנרגיה גם במשחקי כדור או משיכה בתוך הבית.
האפנפינצ’ר הוא בדרך כלל גזע בריא וחזק, אך נוטה למספר בעיות בריאותיות:
לוקסציה של הפיקה (Patellar Luxation): בעיית מפרקים נפוצה בגזעי כלבי צעצוע.
בעיות בדרכי הנשימה: בשל מבנה פניהם הפחוס מעט.
מחלות לב: כמו פטנט דוקטוס ארטריוזוס (PDA) – מום לב מולד.
קטרקט: בעיה נפוצה בגזעים רבים.
הידרוצפלוס (Hydrocephalus): הצטברות נוזלים במוח (נדיר).
אורך חיים ממוצע: 12-15 שנים, ולעיתים אף יותר. עם תזונה נכונה, פעילות מתאימה ובדיקות וטרינריות קבועות, הם יכולים לחיות חיים ארוכים ובריאים.
האפנפינצ’ר הוא כלב נפלא, אך מתאים לבעלים שיבינו את צרכיו ואופיו:
יחידים/זוגות/משפחות עם ילדים בוגרים ואחראיים: שיודעים לכבד את גבולותיו של כלב קטן.
בעלים מנוסים באילוף: שיכולים להתמודד עם העקשנות והאינטליגנציה שלו.
מתאים למגורים בדירה: גודלו הקטן וצרכי הפעילות המתונים יחסית הופכים אותו לאידיאלי לחיים בעיר ובדירות קטנות.
מי שמחפש כלב לוויה נאמן, משעשע ובעל אישיות גדולה.
בעלים שמוכנים להתמודד עם נטייתו לנבוח.
אילוף מוקדם ועקבי: חיוני ביותר בשל האינטליגנציה שלהם ונטייתם לעקשנות. התחילו באילוף גורים מוקדם ככל האפשר.
שיטות חיזוק חיוביות: הם מגיבים מצוין לפרסים, שבחים ומשחקים.
סוציאליזציה נרחבת: חשוב לחשוף אותם מגיל צעיר למגוון רחב של אנשים, כלבים אחרים (במיוחד כלבים קטנים), מקומות וצלילים כדי לפתח ביטחון ולמנוע חשדנות או דומיננטיות.
טיפול בנביחות: כיוון שהם נוטים להיות קולניים, יש לאלף אותם מגיל צעיר מתי מותר ומתי אסור לנבוח.
חינוך לניקיון: גזעים קטנים עלולים להיות מאתגרים יותר לאילוף ניקיון בבית, ודורשים סבלנות ועקביות רבה.
האקיטה אמריקאי הוא כלב מרשים ועוצמתי, הידוע במבנה גופו הגדול והחסון, בראשו הרחב ובפרוותו העבה המעניקה לו מראה של דוב. הוא צאצא של האקיטה היפני, אך פותח בנפרד בארצות הברית לגזע עם מאפיינים פיזיים ואופיים מעט שונים. זהו כלב נאמן, אמיץ ובעל אינסטינקט שמירה מובהק, שמהווה בן לוויה מסור ומרשים בידיים הנכונות. במדריך זה נצלול לעומק עולמו של האקיטה אמריקאי, ממוצאו ועד לצרכיו הייחודיים.
האקיטה אמריקאי, בדומה לאקיטה היפני, מקורו באזור אקיטה שביפן, שם שימש במקור לציד חיות גדולות כמו דובים, איילים, וחזירי בר. לאחר מלחמת העולם השנייה, חיילים אמריקאים רבים התרשמו מאוד מהכלבים הללו והביאו אותם לארצות הברית.
בארה”ב, מגדלים החלו לפתח את הגזע באופן שונה מזה שהתפתח ביפן. בעוד שביפן התמקדו בשמירה על קו דם טהור ואחיד, בארה”ב בוצעו הכלאות בין האקיטה היפני לכלבים גדולים וחזקים אחרים כמו רועה גרמני ומסטיף, במטרה ליצור כלב גדול יותר, עם עצמות כבדות יותר, וראש דמוי דוב עם “מסכה” (סימוני פנים) אופייניים. זה הוביל לפיצול הגזע לשני קווים נפרדים: האקיטה היפני (עם דגש על טוהר הגזע המסורתי) והאקיטה אמריקאי. ה-AKC (American Kennel Club) הכיר בגזע בשם “אקיטה” בשנת 1972, ורק מאוחר יותר, כשהוכרו ההבדלים, שונה השם ל”אקיטה אמריקאי” ברוב העולם המערבי.
האקיטה אמריקאי הוא כלב גדול, שרירי ובעל מבנה גוף חסון ועוצמתי, עם ראש רחב וזנב מסולסל מעל הגב.
גובה: זכרים: 66-71 ס”מ, נקבות: 61-66 ס”מ.
משקל: זכרים: 45-59 ק”ג, נקבות: 32-45 ק”ג.
פרווה: כפולה, עבה וצפופה, המותאמת לאקלים קר. הפרווה החיצונית קשיחה ומחוספסת, ואילו התחתונה רכה וצמרנית. נשירה בינונית עד כבדה, במיוחד בעונות המעבר.
צבעים: כל הצבעים מותרים, כולל לבן, מנומר (Brindle), חום-אדמדם, שחור. לרוב ישנה “מסכה” כהה על הפנים (למעט אקיטות לבנות לחלוטין), וכן כתמים או סימנים אחרים.
ראש: רחב, משולש, עם מצח בולט ולוע עמוק.
עיניים: כהות, קטנות יחסית, בצורת שקד, עם הבעה חזקה וערנית.
אוזניים: קטנות, משולשות, זקופות ומעוגלות בקצוות.
זנב: גדול, שעיר ומסולסל באופן הדוק מעל הגב.
האקיטה אמריקאי הוא כלב בעל אופי מורכב, הדורש הבנה וכבוד:
נאמן ומסור: הוא מפתח קשר עמוק ובלתי מתפשר עם משפחתו, ומוכן להגן עליה בכל מחיר.
שקט ומאופק: לרוב אינו כלב קולני, ונוטה לשמור על רוגע ואצילות.
אינטליגנטי ועצמאי: חכמים מאוד ובעלי יכולת חשיבה עצמאית. הם אינם תמיד צייתנים באופן עיוור ודורשים בעלים אסרטיבי.
חשדן כלפי זרים: באופן טבעי, הם מרוחקים וחשדנים כלפי זרים. זה הופך אותם לכלבי שמירה והגנה מצוינים, אך מחייב סוציאליזציה מוקדמת.
דומיננטי כלפי כלבים אחרים: במיוחד כלפי כלבים מאותו מין. עשויים להיות תוקפניים כלפי כלבים אחרים, ולכן דורשים סוציאליזציה מבוקרת ומוקדמת.
יצר טרף חזק: יש להם דחף טרף גבוה כלפי חיות קטנות (חתולים, מכרסמים), ולכן דורשים פיקוח הדוק.
עדין עם ילדי המשפחה: כשהם גדלים איתם ומקבלים סוציאליזציה נכונה, הם יכולים להיות סבלניים ואוהבים כלפי ילדי המשפחה, אך לא מומלצים למשפחות עם ילדים קטנים מאוד ללא פיקוח.
פרוותו העבה של האקיטה אמריקאי דורשת טיפוח קבוע, במיוחד בתקופות הנשירה:
הברשה: הברשה יומית או מספר פעמים בשבוע חיונית, במיוחד בתקופות הנשירה הכבדה (פעמיים בשנה) בהן הם “מפילים” כמויות גדולות של פרווה.
רחצה: לפי הצורך, כדי לא לפגוע בשמנים הטבעיים של הפרווה.
טיפול בציפורניים, שיניים ואוזניים: כחלק משגרת הטיפוח הרגילה של כל כלב.
האקיטה אמריקאי הוא כלב גדול ואנרגטי שזקוק לפעילות גופנית וגירוי מנטלי קבועים:
פעילות יומיומית מתונה עד גבוהה: 45-60 דקות של פעילות ביום, הכוללת הליכות ארוכות ומהירות, ומשחקים.
גירוי מנטלי: חיוני למניעת שעמום והתנהגויות הרסניות. הם נהנים מאוד ממשחקי חשיבה, אילוף טריקים ואתגרי צייתנות.
לא כלבי ריצה למרחקים ארוכים: הם יותר בנויים לכוח וסיבולת מאשר למהירות לאורך זמן.
חשוב לשמור על קירור: בשל פרוותם העבה, הם סובלים מחום ודורשים הקפדה יתרה על קירור והימנעות מפעילות בשעות החמות.
האקיטה אמריקאי הוא בדרך כלל גזע חסון, אך נוטה למספר בעיות בריאותיות תורשתיות:
דיספלסיה של מפרקי הירך והמרפק: מצב אורתופדי נפוץ בגזעים גדולים.
תת-פעילות של בלוטת התריס (היפותירואידיזם).
מחלות עיניים: כולל אטרופיה פרוגרסיבית של הרשתית (PRA) וקטרקט.
מחלת פון וילברנד (Von Willebrand’s Disease): הפרעת קרישת דם.
נפיחות (Bloat/GDV): מצב חירום מסכן חיים הנפוץ בגזעים גדולים עם חזה עמוק.
אדנו-סבאקוס דרמטיטיס (Sebaceous Adenitis – SA): מחלת עור תורשתית.
אורך חיים ממוצע: 10-12 שנים. עם תזונה נכונה, פעילות מתאימה ובדיקות וטרינריות קבועות, הם יכולים לחיות חיים ארוכים ובריאים.
האקיטה אמריקאי הוא כלב עוצמתי ונאמן, אך אינו מתאים לכל אחד:
בעלים מנוסים ואחראיים: שיכולים לספק לו אילוף עקבי, סוציאליזציה נכונה, גבולות ברורים ומנהיגות בוטחת.
משפחות פעילות: שיכולות לספק לו את רמות הפעילות והגירוי המנטלי להן הוא זקוק.
בתים עם חצר גדולה ומגודרת היטב: הם זקוקים למרחב ונוטים להיות דומיננטיים בטריטוריה שלהם.
בעלים שמוכנים להשקיע בסוציאליזציה מוקדמת ומתמשכת: במיוחד עם כלבים אחרים וחיות מחמד קטנות, כדי למנוע בעיות.
אידיאלי למי שמחפש כלב שמירה והגנה נאמן ואוהב לבני משפחתו.
אילוף מוקדם ועקבי: חיוני ביותר בשל אופיים העצמאי והדומיננטי. יש להתחיל באילוף גורים מוקדם מאוד.
מנהיגות בוטחת ועקביות: האקיטה זקוק לבעלים אסרטיבי, רגוע ועקבי שיציב גבולות ברורים ויפעל כמנהיג הלהקה. הם לא יכבדו בעלים חלשים או לא עקביים.
סוציאליזציה נרחבת: חשיפה מוקדמת למגוון רחב של אנשים, כלבים אחרים (בסביבה מבוקרת ומפוקחת), מקומות, צלילים וחוויות חיונית ביותר כדי לבנות ביטחון עצמי ולמנוע חשדנות יתר או תוקפנות.
חיזוק חיובי: הם מגיבים מצוין לפרסים, שבחים ומשחקים. הימנעו לחלוטין משיטות כוחניות או ענישה פיזית, שכן אלו עלולות להזיק לאמון ולגרום לתגובות שליליות.
אימוני צייתנות מתקדמים: מומלצים מאוד כדי לחזק את הקשר עם הבעלים, לשפר שליטה ולספק אתגר מנטלי.
האקיטה יפני הוא גזע כלבים מלכותי, עוצמתי ומרשים, המגלם את רוחם הגאה והנאמנה של כלבי יפן. בניגוד לאחיו האמריקאי, האקיטה היפני נוטה להיות מעט קטן וקומפקטי יותר, עם מבנה ראש מעודן יותר, והוא מתאפיין בפרווה עבה וזנב מסולסל. זהו כלב נאמן ללא פשרות, אינטליגנטי ובעל אינסטינקט שמירה חזק, שיכול להוות בן לוויה מסור לבעלים מנוסים. במדריך זה נצלול לעומק עולמו של האקיטה יפני, ממוצאו ועד לצרכיו הייחודיים.
האקיטה יפני הוא גזע עתיק ובעל חשיבות היסטורית ותרבותית רבה ביפן, שם הוא הוכרז כ”אוצר טבע לאומי” בשנת 1931. מקורו הוא באזור אקיטה שבצפון יפן, והוא שימש במקור לציד חיות גדולות כמו דובים, איילים, וחזירי בר, וכן ככלב שמירה והגנה על אצילים יפנים.
במהלך המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, האקיטה עמד בפני סכנות הכחדה רבות, בין היתר עקב הכלאות עם גזעים אחרים (כדי להגביר את יכולות הקרב שלהם בקרבות כלבים) וכן במהלך מלחמת העולם השנייה, כאשר פרוותם שימשה לייצור ביגוד צבאי ובשרם למאכל. למרות זאת, מאמצים נרחבים של מגדלים מסורים הצליחו להציל ולשמר את הגזע בצורתו הטהורה. הסיפור המפורסם של האצ’יקו, הכלב שחיכה לבעליו בתחנת הרכבת במשך שנים לאחר מותו, מסמל את נאמנותו האגדית של האקיטה, והוא הפך לסמל לאומי של מסירות ביפן.
האקיטה יפני הוא כלב גדול, שרירי ובעל מבנה גוף חסון, המזכיר מעט דוב או זאב, עם פרווה עבה וזנב מסולסל. הוא מעט יותר קומפקטי ו”זאבי” במראהו מהאקיטה האמריקאי.
גובה: זכרים: 64-70 ס”מ, נקבות: 58-64 ס”מ.
משקל: 32-50 ק”ג (טווח משתנה, תלוי בזכר/נקבה וקווי הדם).
פרווה: כפולה, עבה וצפופה, המותאמת לאקלים קר. הפרווה החיצונית קשיחה ומחוספסת, ואילו התחתונה רכה וצמרנית. נשירה בינונית עד כבדה, במיוחד בעונות המעבר.
צבעים: ביפן, הצבעים המוכרים הם: אדום-שומשום (Red Fawn), מנומר (Brindle), לבן טהור. לכל צבע פרט ללבן טהור, חייבת להיות תופעה הנקראת “אוראג’ירו” (Urajiro) – סימנים לבנים או בהירים על צידי הלוע, הלחיים, תחתית הלסת, הצוואר, החזה, הבטן ופנים הרגליים והזנב.
ראש: רחב אך פרופורציונלי לגוף, עם לוע מחודד ואופייני.
עיניים: כהות, קטנות יחסית, בצורת שקד, עם הבעה חכמה וערנית.
אוזניים: קטנות, משולשות, זקופות ומעוגלות בקצוות.
זנב: גדול, שעיר ומסולסל באופן הדוק (לרוב כפול) מעל הגב.
האקיטה יפני הוא כלב בעל אופי חזק ומורכב, הדורש כבוד והבנה:
נאמן ומסור: מפתח קשר עמוק ובלתי מתפשר עם משפחתו. נאמנותו אגדית, והוא מוכן להגן על יקיריו בכל מחיר.
שקט ומאופק: בדרך כלל אינו כלב קולני או נבחן יתר על המידה, אלא נוטה לשמור על רוגע ואצילות.
אינטליגנטי ועצמאי: חכמים מאוד ובעלי יכולת חשיבה עצמאית. הם אינם צייתנים באופן עיוור ודורשים בעלים אסרטיבי, עקבי וסמכותי.
חשדן כלפי זרים: באופן טבעי, הם מרוחקים וחשדנים כלפי אנשים שאינם מוכרים להם. זה הופך אותם לכלבי שמירה והגנה מעולים, אך מחייב סוציאליזציה מוקדמת ויסודית.
דומיננטי כלפי כלבים אחרים: במיוחד כלפי כלבים מאותו מין. עשויים להיות תוקפניים כלפי כלבים אחרים אם לא עברו סוציאליזציה נכונה ומוקדמת.
יצר טרף חזק: יש להם דחף טרף גבוה כלפי חיות קטנות (חתולים, מכרסמים), ולכן דורשים פיקוח הדוק.
עדין עם ילדי המשפחה: כשהם גדלים איתם ומקבלים סוציאליזציה נכונה, הם יכולים להיות סבלניים ואוהבים כלפי ילדי המשפחה, אך לא מומלצים למשפחות עם ילדים קטנים מאוד ללא פיקוח הדוק.
פרוותו העבה של האקיטה יפני דורשת טיפוח קבוע, במיוחד בתקופות הנשירה:
הברשה: הברשה יומית או מספר פעמים בשבוע חיונית, במיוחד בתקופות הנשירה הכבדה (פעמיים בשנה), אז הם “מפילים” כמויות גדולות של פרווה תחתונה.
רחצה: לפי הצורך, כדי לא לפגוע בשמנים הטבעיים של הפרווה.
טיפול בציפורניים, שיניים ואוזניים: כחלק משגרת הטיפוח הרגילה של כל כלב.
האקיטה יפני הוא כלב גדול ואנרגטי שזקוק לפעילות גופנית וגירוי מנטלי קבועים:
פעילות יומיומית מתונה עד גבוהה: 45-60 דקות של פעילות ביום, הכוללת הליכות ארוכות ומהירות, ומשחקים.
גירוי מנטלי: חיוני למניעת שעמום והתנהגויות הרסניות. הם נהנים מאוד ממשחקי חשיבה, אילוף טריקים ואתגרי צייתנות.
לא כלבי ריצה למרחקים ארוכים: הם יותר בנויים לכוח וסיבולת מאשר למהירות לאורך זמן.
חשוב לשמור על קירור: בשל פרוותם העבה, הם סובלים מחום ודורשים הקפדה יתרה על קירור והימנעות מפעילות בשעות החמות.
האקיטה יפני הוא בדרך כלל גזע חסון, אך נוטה למספר בעיות בריאותיות תורשתיות:
דיספלסיה של מפרקי הירך והמרפק: מצב אורתופדי נפוץ בגזעים גדולים.
תת-פעילות של בלוטת התריס (היפותירואידיזם).
מחלות עיניים: כולל אטרופיה פרוגרסיבית של הרשתית (PRA) וקטרקט.
אדנו-סבאקוס דרמטיטיס (Sebaceous Adenitis – SA): מחלת עור אוטואימונית תורשתית נפוצה יחסית בגזע.
Pemphigus Foliaceus: מחלת עור אוטואימונית נוספת.
נפיחות (Bloat/GDV): מצב חירום מסכן חיים הנפוץ בגזעים גדולים עם חזה עמוק.
אורך חיים ממוצע: 10-12 שנים. עם תזונה נכונה, פעילות מתאימה ובדיקות וטרינריות קבועות, הם יכולים לחיות חיים ארוכים ובריאים.
האקיטה יפני הוא כלב עוצמתי ונאמן, אך אינו מתאים לכל אחד:
בעלים מנוסים ואחראיים: שיכולים לספק לו אילוף עקבי, סוציאליזציה נכונה, גבולות ברורים ומנהיגות בוטחת.
משפחות ללא כלבים אחרים או עם ניסיון בשילוב: בשל נטייתו לדומיננטיות כלפי כלבים אחרים.
בתים עם חצר גדולה ומגודרת היטב: הם זקוקים למרחב ונוטים להיות דומיננטיים בטריטוריה שלהם.
בעלים שמוכנים להשקיע בסוציאליזציה מוקדמת ומתמשכת: במיוחד עם אנשים וסביבות חדשות.
אידיאלי למי שמחפש כלב שמירה והגנה נאמן, אמיץ ואוהב לבני משפחתו.
אילוף מוקדם ועקבי: חיוני ביותר בשל אופיים העצמאי והדומיננטי. יש להתחיל באילוף גורים מוקדם מאוד.
מנהיגות בוטחת ועקביות: האקיטה זקוק לבעלים אסרטיבי, רגוע ועקבי שיציב גבולות ברורים ויפעל כמנהיג הלהקה. הם לא יכבדו בעלים חלשים או לא עקביים.
סוציאליזציה נרחבת: חשיפה מוקדמת למגוון רחב של אנשים, כלבים אחרים (בסביבה מבוקרת ומפוקחת ורק מגיל מסוים), מקומות, צלילים וחוויות חיונית ביותר כדי לבנות ביטחון עצמי ולמנוע חשדנות יתר או תוקפנות.
חיזוק חיובי: הם מגיבים מצוין לפרסים, שבחים ומשחקים. הימנעו לחלוטין משיטות כוחניות או ענישה פיזית, שכן אלו עלולות להזיק לאמון ולגרום לתגובות שליליות.
אימוני צייתנות מתקדמים: מומלצים מאוד כדי לחזק את הקשר עם הבעלים, לשפר שליטה ולספק אתגר מנטלי.
הבאסט האונד (Basset Hound) הוא גזע כלבים ייחודי ובלתי נשכח, הידוע במראהו המרשים: אוזניים ארוכות ומתדלדלות, עיניים עצובות ומלאות הבעה, קמטים עמוקים על הפנים וגוף ארוך ונמוך. מעבר למראהו המיוחד, הבאסט האונד הוא כלב בעל אופי רגוע, ידידותי, נאמן במיוחד ובעל חוש ריח יוצא דופן. במדריך זה נצלול לעומק עולמו של הבאסט האונד, ממוצאו ועד לצרכיו הייחודיים.
הבאסט האונד הוא צאצא של כלבי ציד צרפתיים, ופותח במקור בצרפת במאה ה-16 (אם כי שורשיו עשויים להיות עתיקים יותר). השם “Basset” מגיע מהמילה הצרפתית “bas”, שפירושה “נמוך”, המתייחסת לגובהם הנמוך. כלבים אלו פותחו על ידי נזירים שחיפשו כלב ציד איטי אך יעיל, שיוכל לרדוף אחרי ארנבים ושפנים בשטחים סבוכים וקשים, וכן לאתר טרף פצוע. גובהם הנמוך והאוזניים הארוכות סייעו להם לאסוף ריחות מהקרקע, ואילו חוש הריח המפותח שלהם היה לא פחות משל כלב דם (Bloodhound).
הבאסט האונד הגיע לאנגליה באמצע המאה ה-19 וזכה לפופולריות רבה, ומשם הגיע גם לארצות הברית. הוא הפך עם השנים לכלב משפחה אהוב בזכות אופיו הנוח, והופיע רבות בתרבות הפופולרית.
הבאסט האונד הוא כלב בינוני-גדול, בעל מבנה גוף כבד, ארוך ונמוך, וסימני היכר בולטים כמו אוזניים ארוכות מאוד וקמטים בפנים.
גובה: עד 36 ס”מ בכתף.
משקל: 20-29 ק”ג (למרות גובהו הנמוך, הוא כלב כבד ושרירי).
פרווה: קצרה, חלקה וצפופה. קלה יחסית לטיפוח. נשירה מתונה.
צבעים: מגוון רחב של צבעים, אך לרוב מדובר בשילוב של שחור, לבן וחום (טריקולור), או לבן וחום (בי-קולור).
ראש: גדול, עם גולגולת כיפתית ומצח מקומט.
עיניים: כהות, עגולות, עמוקות ובעלות הבעה “עצובה” או מנומנמת. העפעף התחתון יכול להיות מעט נפול.
אוזניים: סימן ההיכר הבולט ביותר – ארוכות מאוד (יכולות להגיע עד לקצה האף), מתדלדלות, קטיפתיות ובעלות קיפולים עמוקים.
זנב: ארוך, דק יחסית, נישא גבוה (כמו “חרב”) ומתנופף בקצהו.
הבאסט האונד ידוע באופיו הנוח, העדין והשקט:
רגוע וידידותי: בדרך כלל כלבים מאוד רגועים, עדינים וסבלניים, מה שהופך אותם למצויינים עבור משפחות עם ילדים.
נאמן ואוהב: נקשרים מאוד למשפחתם ומחפשים קירבה וחיבה.
עצמאי ועקשן: למרות היותם ידידותיים, הם בעלי אופי ציד חזק ויכולים להיות עקשנים מאוד באילוף, במיוחד כשחוש הריח שלהם מוביל אותם.
חוש ריח מפותח: בעלי חוש ריח שני רק לכלב דם, ונהנים לעקוב אחרי ריחות.
קולני: נוטים לילל (Howl) ולא לנבוח, במיוחד כשהם בודדים או משועממים. הייללות שלהם חזקות ועמוקות.
חברותי לכלבים אחרים: בדרך כלל מסתדרים היטב עם כלבים אחרים.
לא כלבי שמירה: ידידותיים מדי לזרים.
פרוותו הקצרה של הבאסט האונד קלה יחסית לטיפוח, אך האוזניים דורשות תשומת לב מיוחדת:
הברשה: הברשה שבועית קצרה מספיקה כדי לשמור על ניקיון הפרווה ולהסיר שיער מת.
ניקוי אוזניים: חיוני ביותר! אוזניהם הארוכות והמתדלדלות יוצרות סביבה לחה וסגורה, המועדת לזיהומים. יש לנקות את האוזניים באופן קבוע (1-2 פעמים בשבוע) באמצעות תמיסה ייעודית לניקוי אוזניים, ולוודא שהן יבשות ונקיות.
רחצה: לפי הצורך, כאשר הכלב מלוכלך.
טיפול בציפורניים ושיניים: כחלק משגרת הטיפוח הרגילה של כל כלב.
הבאסט האונד אינו כלב היפראקטיבי, אך זקוק לפעילות יומיומית מתונה:
פעילות יומיומית מתונה: 30-60 דקות של הליכה יומית, רצוי עם רצועה.
אהבה לטיולים ארוכים: הם נהנים מאוד מטיולים, במיוחד כאלו שבהם הם יכולים לעקוב אחרי ריחות.
לא כלבי ריצה: מבנה גופם הנמוך והכבד אינו מתאים לריצות ארוכות או קפיצות.
גינה מגודרת: חובה! הבאסט האונד נוטה לעקוב אחר ריחות ולהתעלם מקריאות בעלים, ולכן חייבים לשמור עליו בחצר מגודרת היטב או ברצועה כדי למנוע בריחות.
הבאסט האונד הוא בדרך כלל גזע בריא, אך נוטה למספר בעיות בריאותיות תורשתיות:
זיהומי אוזניים: נפוצים מאוד בשל מבנה האוזניים הייחודי.
בעיות גב: בשל גופם הארוך והכבד, הם נוטים לבעיות דיסקים בעמוד השדרה. יש להימנע מקפיצות ומאמץ יתר.
בעיות עיניים: כולל אנטרופיון (Entropion – עפעף מתגלגל פנימה) ואקטרופיון (Ectropion – עפעף מתגלגל החוצה).
נפיחות (Bloat/GDV): מצב חירום מסכן חיים הנפוץ בגזעים עם חזה עמוק.
מחלת פון וילברנד (Von Willebrand’s Disease): הפרעת קרישת דם.
אורך חיים ממוצע: 10-12 שנים. עם תזונה נכונה, פעילות מתאימה ובדיקות וטרינריות קבועות, הם יכולים לחיות חיים ארוכים ובריאים.
הבאסט האונד הוא כלב משפחתי נפלא, המתאים למגוון סביבות:
משפחות עם ילדים: סבלניים ועדינים במיוחד עם ילדים, מה שהופך אותם לבחירה מצוינת.
בעלים שמסוגלים להתמודד עם טיפוח אוזניים ועקשנות באילוף.
דירה או בית עם חצר מגודרת היטב: גודלם מאפשר להם לחיות בדירה, כל עוד מקבלים מספיק פעילות בחוץ. חצר מגודרת חיונית.
מי שמחפש כלב לוויה רגוע, אוהב ובעל נוכחות.
בעלים שמוכנים להתמודד עם נטייתו לילל.
אילוף מוקדם ועקבי: חיוני ביותר, בשל אופיים העקשן. הם אומנם חכמים, אך יחליטו מתי לשתף פעולה.
שיטות חיזוק חיוביות: עובדות בצורה הטובה ביותר. פרסים, שבחים ומשחקים יניעו אותם יותר מאשר ענישה.
סוציאליזציה נרחבת: חשוב לחשוף אותם מגיל צעיר למגוון רחב של אנשים, כלבים אחרים, מקומות וצלילים כדי לבנות ביטחון עצמי.
אילוף “Come” חיוני: בשל חוש הריח המפותח שלהם ונטייתם לעקוב אחריו, פקודת “בוא” היא קריטית. מומלץ לא לשחרר אותם ברצועה במקומות לא מגודרים.
סבלנות והומור: דרושים לאילוף הבאסט האונד.
הבאסט האונד (Basset Hound) הוא גזע כלבים ייחודי ובלתי נשכח, הידוע במראהו המרשים: אוזניים ארוכות ומתדלדלות, עיניים עצובות ומלאות הבעה, קמטים עמוקים על הפנים וגוף ארוך ונמוך. מעבר למראהו המיוחד, הבאסט האונד הוא כלב בעל אופי רגוע, ידידותי, נאמן במיוחד ובעל חוש ריח יוצא דופן. במדריך זה נצלול לעומק עולמו של הבאסט האונד, ממוצאו ועד לצרכיו הייחודיים.
הבאסט האונד הוא צאצא של כלבי ציד צרפתיים, ופותח במקור בצרפת במאה ה-16 (אם כי שורשיו עשויים להיות עתיקים יותר). השם “Basset” מגיע מהמילה הצרפתית “bas”, שפירושה “נמוך”, המתייחסת לגובהם הנמוך. כלבים אלו פותחו על ידי נזירים שחיפשו כלב ציד איטי אך יעיל, שיוכל לרדוף אחרי ארנבים ושפנים בשטחים סבוכים וקשים, וכן לאתר טרף פצוע. גובהם הנמוך והאוזניים הארוכות סייעו להם לאסוף ריחות מהקרקע, ואילו חוש הריח המפותח שלהם היה לא פחות משל כלב דם (Bloodhound).
הבאסט האונד הגיע לאנגליה באמצע המאה ה-19 וזכה לפופולריות רבה, ומשם הגיע גם לארצות הברית. הוא הפך עם השנים לכלב משפחה אהוב בזכות אופיו הנוח, והופיע רבות בתרבות הפופולרית.
הבאסט האונד הוא כלב בינוני-גדול, בעל מבנה גוף כבד, ארוך ונמוך, וסימני היכר בולטים כמו אוזניים ארוכות מאוד וקמטים בפנים.
גובה: עד 36 ס”מ בכתף.
משקל: 20-29 ק”ג (למרות גובהו הנמוך, הוא כלב כבד ושרירי).
פרווה: קצרה, חלקה וצפופה. קלה יחסית לטיפוח. נשירה מתונה.
צבעים: מגוון רחב של צבעים, אך לרוב מדובר בשילוב של שחור, לבן וחום (טריקולור), או לבן וחום (בי-קולור).
ראש: גדול, עם גולגולת כיפתית ומצח מקומט.
עיניים: כהות, עגולות, עמוקות ובעלות הבעה “עצובה” או מנומנמת. העפעף התחתון יכול להיות מעט נפול.
אוזניים: סימן ההיכר הבולט ביותר – ארוכות מאוד (יכולות להגיע עד לקצה האף), מתדלדלות, קטיפתיות ובעלות קיפולים עמוקים.
זנב: ארוך, דק יחסית, נישא גבוה (כמו “חרב”) ומתנופף בקצהו.
הבאסט האונד ידוע באופיו הנוח, העדין והשקט:
רגוע וידידותי: בדרך כלל כלבים מאוד רגועים, עדינים וסבלניים, מה שהופך אותם למצויינים עבור משפחות עם ילדים.
נאמן ואוהב: נקשרים מאוד למשפחתם ומחפשים קירבה וחיבה.
עצמאי ועקשן: למרות היותם ידידותיים, הם בעלי אופי ציד חזק ויכולים להיות עקשנים מאוד באילוף, במיוחד כשחוש הריח שלהם מוביל אותם.
חוש ריח מפותח: בעלי חוש ריח שני רק לכלב דם, ונהנים לעקוב אחרי ריחות.
קולני: נוטים לילל (Howl) ולא לנבוח, במיוחד כשהם בודדים או משועממים. הייללות שלהם חזקות ועמוקות.
חברותי לכלבים אחרים: בדרך כלל מסתדרים היטב עם כלבים אחרים.
לא כלבי שמירה: ידידותיים מדי לזרים.
פרוותו הקצרה של הבאסט האונד קלה יחסית לטיפוח, אך האוזניים דורשות תשומת לב מיוחדת:
הברשה: הברשה שבועית קצרה מספיקה כדי לשמור על ניקיון הפרווה ולהסיר שיער מת.
ניקוי אוזניים: חיוני ביותר! אוזניהם הארוכות והמתדלדלות יוצרות סביבה לחה וסגורה, המועדת לזיהומים. יש לנקות את האוזניים באופן קבוע (1-2 פעמים בשבוע) באמצעות תמיסה ייעודית לניקוי אוזניים, ולוודא שהן יבשות ונקיות.
רחצה: לפי הצורך, כאשר הכלב מלוכלך.
טיפול בציפורניים ושיניים: כחלק משגרת הטיפוח הרגילה של כל כלב.
הבאסט האונד אינו כלב היפראקטיבי, אך זקוק לפעילות יומיומית מתונה:
פעילות יומיומית מתונה: 30-60 דקות של הליכה יומית, רצוי עם רצועה.
אהבה לטיולים ארוכים: הם נהנים מאוד מטיולים, במיוחד כאלו שבהם הם יכולים לעקוב אחרי ריחות.
לא כלבי ריצה: מבנה גופם הנמוך והכבד אינו מתאים לריצות ארוכות או קפיצות.
גינה מגודרת: חובה! הבאסט האונד נוטה לעקוב אחר ריחות ולהתעלם מקריאות בעלים, ולכן חייבים לשמור עליו בחצר מגודרת היטב או ברצועה כדי למנוע בריחות.
הבאסט האונד הוא בדרך כלל גזע בריא, אך נוטה למספר בעיות בריאותיות תורשתיות:
זיהומי אוזניים: נפוצים מאוד בשל מבנה האוזניים הייחודי.
בעיות גב: בשל גופם הארוך והכבד, הם נוטים לבעיות דיסקים בעמוד השדרה. יש להימנע מקפיצות ומאמץ יתר.
בעיות עיניים: כולל אנטרופיון (Entropion – עפעף מתגלגל פנימה) ואקטרופיון (Ectropion – עפעף מתגלגל החוצה).
נפיחות (Bloat/GDV): מצב חירום מסכן חיים הנפוץ בגזעים עם חזה עמוק.
מחלת פון וילברנד (Von Willebrand’s Disease): הפרעת קרישת דם.
אורך חיים ממוצע: 10-12 שנים. עם תזונה נכונה, פעילות מתאימה ובדיקות וטרינריות קבועות, הם יכולים לחיות חיים ארוכים ובריאים.
הבאסט האונד הוא כלב משפחתי נפלא, המתאים למגוון סביבות:
משפחות עם ילדים: סבלניים ועדינים במיוחד עם ילדים, מה שהופך אותם לבחירה מצוינת.
בעלים שמסוגלים להתמודד עם טיפוח אוזניים ועקשנות באילוף.
דירה או בית עם חצר מגודרת היטב: גודלם מאפשר להם לחיות בדירה, כל עוד מקבלים מספיק פעילות בחוץ. חצר מגודרת חיונית.
מי שמחפש כלב לוויה רגוע, אוהב ובעל נוכחות.
בעלים שמוכנים להתמודד עם נטייתו לילל.
אילוף מוקדם ועקבי: חיוני ביותר, בשל אופיים העקשן. הם אומנם חכמים, אך יחליטו מתי לשתף פעולה.
שיטות חיזוק חיוביות: עובדות בצורה הטובה ביותר. פרסים, שבחים ומשחקים יניעו אותם יותר מאשר ענישה.
סוציאליזציה נרחבת: חשוב לחשוף אותם מגיל צעיר למגוון רחב של אנשים, כלבים אחרים, מקומות וצלילים כדי לבנות ביטחון עצמי.
אילוף “Come” חיוני: בשל חוש הריח המפותח שלהם ונטייתם לעקוב אחריו, פקודת “בוא” היא קריטית. מומלץ לא לשחרר אותם ברצועה במקומות לא מגודרים.
סבלנות והומור: דרושים לאילוף הבאסט האונד.
לקוחות יקירים, התגלתה בעיה קטנה באתר בגלישה במחשב בלבד.
צוות האתר עמלים כדי לפתור אותה במהירות.
במידה ונתקלתם בבעיה שלא ניתן ללחוץ על מוצרים ו/או שלא נפתח אפשר לעשות F5 (רענן) ולהמשיך מאותה נקודה.
אתכם הסליחה והמשך קנייה מהנה. (נוחה)
